כשתעמדו בין חורבות העיר עבדת שברמת הנגב, יהדהדו באוזניכם צלצולי הפעמונים שעל רסני הגמלים שעברו בדרך הזו בשיירות של מאות, והובילו לשווקים את אוצרות המזרח – מור ולבונה – דרך הים התיכון. עבדת הוקמה על-ידי סוחרים נבטיים, בעליהם של השיירות האלה, כתחנת דרכים על דרך הבשמים. הרבה לפני כן עברו באזור בני ישראל שנדדו דרך מדבר צין.
במרכז המבקרים תצפו בסרט קצר המציג את מסתרי האתר. לאחר מכן תבקרו בבית מרחץ עתיק מפואר, עם חדר הלבשה, שני מרחצאות חמים, כבשן ובאר בעומק 60 מטרים. במקום הגבוה ביותר בעיר תגלו מגדל שמירה מהמאה השלישית, ועליו כתובת ביוונית ומקדש נבטי לאל עבדת, הלוא הוא המלך הנבטי עבדת (שעל שמו נקראה העיר). המקדש הפך ברבות השנים לכנסייה, שעמודיה מהווים מסגרת לנוף המדברי המרהיב של הנגב.
ודאי תופתעו למצוא גת לדריכת ענבים בלב המדבר, אבל הגת היא עדות למיומנויותיהם של החקלאים שעיבדו את הקרקע באזור צחיח זה – ואספו כל טיפת מים באמצעות מערכת מורכבת של תעלות ובורות מים. מראש הגבעה תוכלו לראות את תחנת המחקר חוות אבן-ארי, שם לומדים חקלאי הנגב בימינו דרכים לחיקוי ההישגים הקדומים הללו.
בתי העיר עבדת השתרעו פעם על כל המדרון שמתחת לשביל שעליו אתם צועדים כיום, מדרון המהווה כיום חלק מהגן הלאומי עבדת, ששטחו כ-2,000 דונם. לאחר שתבקרו בעבדת, ותבינו את מידת השפעתה התרבותית, החברתית והכלכלית של העיר הקדומה הזאת, תדעו מדוע צירף ארגון אונסקו אותה ואת שתי "אחיותיה", ממשית ושבטה, השוכנות גם הן בנגב, לרשימה המכובדת של אתרי מורשת עולמית.
www.parks.org.il
