תל אביב של השנים 1920-1940, הייתה כמרקחה. מלבד העובדה שהייתה זו עיר צעירה יחסית ששאפה להתפתח כלכלית, חברתית, תרבותית וגיאוגרפית, לא שערו מעצבי העיר ואדריכליה, שבחירתם בסגנון הבאוהאוס תהפוך את העיר שנים אחר כך למוזיאון הפתוח הגדול בעולם ולעיר היחידה בעולם המייצגת סגנון אדריכלי זה. כך נולדה "העיר הלבנה" שהצטרפה בשנת 2003 לחבורה המכובדת של 56 ערים היסטוריות בעולם ואל קומץ ערים מודרניות שהוכרזו כאתר מורשת עולמית ע"י ארגון אונסק"ו.
העיר הלבנה היא למעשה רובע מגורים ייחודי ויפהפה בלב ליבה של תל אביב הסואנת, אשר במהלך שנות ה-20-40 נבנו בו כ-4,000 מבנים בסגנון הבאוהאוס הבינלאומי, שמהם נותרו היום כ-1,000. מיטב האדריכלים בעיר שקדו על העיצוב והתוצאה מדברת בעד עצמה. הוגי הבאוהאוס, שהחל את צעדיו הראשונים בגרמניה שלאחר מלחמת העולם הראשונה, ביקשו ליצור שפה ארכיטקטונית חדשה ופשוטה המושתתת על ניקיון צורני ונוחיות לאדם ולצרכיו היומיומיים. בתל אביב נתנו לסגנון הבאוהאוס פרשנות ארץ ישראלית טיפוסית שהתאימה לאקלים הים תיכוני ולמזג הישראלי החם והתוסס.
אט אט צצו בעיר מבנים לבנים מרובעים ופשוטים, שיופיים מתבטא במשחק הא-סימטרי שבין צורות גיאומטריות שונות. כך למשל נבנו מרפסות עגולות לצד חלונות מלבניים, גגות שטוחים ועמודים גבוהים. החללים הפנימיים בבתים גבוהים מהמקובל וחלונות גדולים נפערים אל הנוף האורבני ומזמינים בריזה ים תיכונית נעימה לעת ערב. המרפסות התל אביביות היו למפגש חברתי בין דיירי הבניין לשכניהם ולחבריהם הולכי הרגל ברחוב, כיאה להוויה הישראלית החברותית והחמה. העיר הלבנה בתל אביב הפכה למיצג של עושר אדריכלי ועיצובי ולאחת הערים החשובות בעולם בהן שגשג סגנון הבאוהאוס.
המבקר בתל אביב יכול להצטייד במפה ולטייל בין הרחובות רוטשילד, דיזינגוף, ביאליק וסביבתם, לשאוף את יפי הבתים ולהתרשם מתרומתם העצומה לאדריכלות העיר. אולם ההשפעה הגדולה של הבאוהאוס ניכרת בנקודה נוספת בישראל. בסוף שנות ה- 20 הונחו פסי מסילת רכבת חדשה שנוספה לרכבת העמק. אחת התחנות שלה, הנמצאת היום במתחם "נהריים" בגבול ישראל וירדן, נבנתה בסגנון הבאוהאוס. התחנה לבנה הקווים נקיים וגג התחנה הנסמך על עמודים רבועים, מעוגל בצד אחד ומרובע בצדו השני. את התחנה ניתן לראות רק במסגרת הסיורים המאורגנים היוצאים מנקודת מפגש הגבולות, וכתובות הגרפיטי שנותרו חרותות עליה רק מוסיפות לערכה ההיסטורי החשוב.
