כשתבקרו במגוון בתי הכנסת העתיקים בגליל, יתחוור לכם שהמבנים היפהפיים האלה, שרידיה של תרבות עתיקה שהייתה ואיננה, מסמלים את תקופת הפריחה של הפולחן היהודי ושל החיים הקהילתיים, בדרכים שעודן רלוונטיות עד עצם היום הזה. תגלו שהמבנים המרשימים האלה, שנבנו בין המאה ה-3 ל-7, כשרוב היהודים נאלצו לעקור מירושלים לגליל, משקפות את אמונתם של האנשים שבנו אותן ואת מחויבותם ההדדית, ואת ההשפעה הרבה של התרבות שרווחה בסביבתם.
בהרי הגליל הנישאים, במרכזו של גן לאומי מיוער, שוכן בית הכנסת של ברעם. חזיתו המעוטרת בגילופים מרשימים נשמרה כמעט בשלמותה מאז נבנתה לפני כ-1,700 שנה. כשתראו חזיתות דומות בבתי כנסת אחרים בגליל, תיווכחו לדעת שרובן פונות דרומה, לעבר ירושלים, ביטוי אדריכלי המדגיש שלמרות הריחוק מעיר הקודש שנכפה על היהודים באותם ימים, הם לא שכחוה מעולם.
דרומה משם, על מדרון המשקיף על הכינרת, נמצא הגן הלאומי כורזים, שם שחזרה רשות הטבע והגנים את בית הכנסת הגדול, הבנוי אבני בזלת שחורה ואת בתי הכפר וחצרותיו. שם תראו עוד גילופים יפהפיים המעידים על המאמצים והכספים שהשקיעו תושבי המקום בקישוט המבנה החשוב ביותר בכפר. תוכלו אפילו לשבת על אותם ספסלי אבן ששימשו את אנשי הקהילה הקדומה, ספסלים הערוכים אלה מול אלה, סידור ההולם היטב את משמעות המילה "בית כנסת": בית ההתכנסות – ומקובל עד היום בקהילות ספרדיות. בבית הכנסת של כורזים נמצאת גם כורסה המכונה 'קתדרה דמשה', שעליה ישב הרב בעת שנשא את דרשתו.
בית הכנסת של כפר נחום שליד הכינרת, הבנוי מאבן גיר לבנה, מושך אליו גם מבקרים נוצרים רבים, מאחר שכפר נחום נזכר פעמים רבות בברית החדשה. ביקור בכפר נחום נותן אפוא הזדמנות לחשוב על החיים המשותפים של יהודים ונוצרים באזור זה בתקופת התלמוד, שבה נבנו גם בתי כנסת וגם כנסיות.
בשלושה בתי כנסת בגליל יש רצפות פסיפס ססגוניות מרהיבות עין: בחמת טבריה המשקיף על הכינרת, בבית אלפא שבעמק יזרעאל ובציפורי שבהרי הגליל. בכולן מופיע גלגל המזלות, דוגמה שהיהודים שאלו מהתרבות היוונית-רומית שסביבם. אבל שמות הסמלים של גלגל המזלות כתובים עברית, כשלצדם מופיעים גם סמלים אמנותיים יהודים מוקדמים, שמקצתם נותרו חלק מהחיים היהודיים עד עצם היום הזה: מנורת שבעת הקנים, לולב, אתרוג ושופר. האמנים שיצרו את רצפת הפסיפס בבית כנסת בית אלפא והתורמים לבנייתה – ששמותיהם נזכרים בכתובות המופיעות ברצפת בית הכנסת – קורמים עור וגידים במצגת אור-קולית נפלאה.
רצפת הפסיפס בבית הכנסת בציפורי מתארת את שרה, את עקדת יצחק (הנראית גם בבית אלפא), לצד סמלים מפורטים של עבודת בית המקדש, שכולם יחד מגלים את הבטחת הגאולה שחיזקה ככל הנראה את רוחה של הקהילה הזאת ושמרה עליה.
השילוב המרהיב בין הסמלים ורישומו של המאמץ הקהילתי החקוקים – באופן ממשי וסמלי כאחד – בשרידי בתי הכנסת השונים שתבקרו בגליל, ישאירו עליכם רושם עז, ואין מדובר בחוויה אסתטית בלבד, אלא בהרגשה שהמסר שהם מעבירים תקף גם בימינו אלה.
www.parks.org.il
