יונה עם עלה של זית, היא סמלו ההיסטורי של העם היהודי וסמלה של מדינת ישראל. לצד היונה - סמל השלום, מבטא עלה הזית את הקשר ההדוק שבין העם היהודי לעץ הזית הים תיכוני, ואת החיבור המרגש בין המדינה הצעירה להיסטוריה בת אלפי שנים שבה לזית ולתוצריו, ובעיקר לשמן הזית, מקום של כבוד.
תרבות שלמה נרקמה בישראל סביב שמן הזית ובתי הבד בהם הוא מופק, תרבות שנסמכת על יסודות מהעת הקדומה, מהמקורות ומהמקרא וכל כולה שבח והלל לשמן הזית. בארץ ישראל שזכתה לתואר: "ארץ זית שמן ודבש"(דברים ח, ז'), נמצאו גלעיני זיתים בני 6,000 שנה ועשרות בתי בד קדומים המעידים על ריבוי כרמי הזיתים, על חלקה של תעשיית השמן בחיי התושבים ובפרנסתם, ועל הרגלי הצריכה בעת העתיקה. שמן הזית היה ונותר אחד ממוצרי היסוד החשובים ביותר שאין בלתם, ושימש למאכל, למאור ולחימום, לבריאות ולמרפא, לתמרוקים ולניקיון לנוי ולפאר. תפקידים חשובים לא פחות היו לשמן הזית בפולחן הדתי – השמן שימש למשיחת כוהנים ומלכים, כלי מקדש, נסכים ומנחות. לאורך כל התקופות, הייתה עונת המסיק חגיגית. גם היום בישראל חוזרים אל המקורות וחוגגים את עונת המסיק, בתקופת הסתיו, בפסטיבלים גדושי פעילות וססגוניים: בכרמי הזיתים עוסקים חקלאים ומטיילים במסיק זיתים, בבתי הבד ההומים והגדושים, מוסקים זיתים בשיטות עתיקות וטועמים מן הנוזל היקר הניגר מהם, , במסעדות מבשלים ארוחות גורמה מיוחדות לעונה בשילוב זיתים ושמן זית, ביערות ובחורשות נערכים מופעים מוסיקליים, בסדנאות ייחודיות מדגימים כבישת זיתים עצמית כהלכתה והכנת מוצרים משמן זית ובהם סבונים ומיני בשמים, בפינות יצירה יוצרים ילדים מנורות ובתי נר המוארים בשמן זית וכולם מצטרפים לטיולים רגליים בחיק הטבע.
בארץ שבה עץ הזית הוא כמעט קדוש, במדינה שבה שמן הזית הוא סמל לשפע ולבריאות, במקום שבו כל סיבה הופכת למסיבה, מוזמנים גם אתם לחזות בפלא הזה ולהיסחף בחגיגה לכל החושים.
