מוזיאונים בירושלים     מוזיאונים בתל-אביב     מוזיאונים בחיפה
מוזיאונים נוספים        מוסיקה                     תיאטרון
מחול                      אופרה                      פסטיבלים

אמנות

האמנות הישראלית התחילה לעשות את צעדיה הראשונים בתקופה בה רעיון מדינת היהודים בארץ ישראל החל לקרום עור וגידים, בתחילת המאה ה-20. מקובל לראות ב"בצלאל", בית המדרש למלאכות אמנות, שהוקם ב-1906 בידי הפסל בוריס ש"ץ, את אבן הדרך הראשונה והמשמעותית ביותר לתחילת היצירה הישראלית. המוסד הירושלמי קיבל את שמו, הסמלי והראשוני, מבצלאל בן אורי – האמן הראשון הנזכר בתנ"ך. היצירות הראשונות שיצאו מ"בצלאל" נשאו אופי יהודי ותנכ"י מסורתי, מתוך אמונה עמוקה כי לאמנות יש תפקיד ברור בכל הקשור לקיום האומה מבחינה רוחנית, למרות היעדרו של בסיס המדיני שטרם כונן.

כעשרים שנה מאוחר יותר, על רקע קשיים אליו נקלע המוסד ומתוך אידיאולוגיות חילוניות חדשות, קמה מתוך "בצלאל" תנועה אמנותית נפרדת, אשר הסתייגה מה"גלותיות" הדתית והמסורתית שהכתיב "בצלאל" ופנתה להלל את המקומי והמזרח תיכוני – בגלותה את "היהודי החדש", הארצישראלי, המתרפק על נופי הארץ והאנשים החיים בה. זרם זה, הידוע בשם "מורדי בצלאל", נוסד בידי אברהם מלניקוב, יוסף זריצקי וראובן רובין ונחשב למרכזי ומשפיע מאד עד היום, הרבה מעבר לעיסוק האמנותי.

"בצלאל" עבר הרבה גלגולים עד שהיה לאקדמיה מובילה לאמנות ועיצוב והתמקם במקום מושבו הנוכחי בירושלים, במתחם האוניברסיטה העברית שעל הר הצופים הירושלמי. בוגרי בצלאל לדורותיהם הכשירו אמנים צעירים, שמצדם לקחו את שלמדו לכיוונים שונים והרחיבו את יריעת היצירה המקומית למוסדות הכשרה נוספים, למוזיאונים ולגלריות – ואף ייצאו כשרונות לא מעטים לחו"ל.

שלוש הערים הגדולות מציגות אמנות ישראלית ובינלאומית במסגרת מוזיאונים וגלריות מטופחות, המציגות תערוכות קבועות ומתחלפות להנאת שוחרי האמנות והעשרתם.

מידע נרחב על המוזיאונים והגלריות בישראל תוכלו למצוא כאן. 

מוזיאונים בירושלים

בירת ישראל, המתפקדת כלב תרבותי וכלכלי מזה מאות בשנים, משופעת במוזיאונים לאמנות ולארכיאולוגיה המספרים את סיפוריה. למי שרגליו מעדיפות דרכים פתוחות על פני מוזיאונים סגורים, רחובות העיר מציעים למטיילים בה את תולדותיה בנדיבות. לא לחינם שימשה ערש לאמנות הישראלית ולא לשווא נאמר עליה כי קיבלה 9 קבין של יופי מתוך 10 שחולקו לשאר המחוזות.

להלן תמצית האתרים האטרקטיביים והמרכזיים ביותר שיש לירושלים להציע. מי שיבקש להרחיב את הידע וללמוד לעומק אודות העיר ואוצרות האמנות הנחבאים בה, מוזמן להיכנס לאתר העירייה.

מוזיאון ישראל

המוזיאון הגדול והחשוב בארץ ממוקם בקריית המוזיאונים שבגבעת רם. במוזיאון אגפים שונים (נוער, ארכיאולוגיה ארצישראלית, אמנות המאה ה-20, אמנות אימפרסיוניסטית, אמנות דרום אמריקה ועוד), גני פסלים ואולמות המארחים תערוכות מתחלפות מהארץ ומהעולם. במוזיאון אפשר למצוא אגף ייחודי, ארכיטקטונית והיסטורית, הנקרא היכל הספר. בהיכל, אשר חלקו העליון מבצבץ מעל האדמה ונראה ככיפה לבנה ומחודדת (בהשראת מכסי הקנקנים בהם נטמנו מגילות גנוזות), ניתן למצוא מגילות היסטוריות שהשתמרו בחלקן מימי בר כוכבא, בהן מגילות שנמצאו לפני שנים לא רבות במערות נחל קומראן.

בשל ממדי המוזיאון וריבוי אגפיו, בלתי אפשרי לבקר בשלל תערוכותיו ולהתרשם מפינות החמד שבו בביקור יחיד. מסיבה זו מומלץ ללמוד מראש את המצאי ביום הביקור המתוכנן, ולבחור את המסלול המעניין והרצוי.

בכניסה למוזיאון ניתן לקבל מדריך קולי בעברית, באנגלית וברוסית. למבקשים להתלוות למדריך אנושי ומקצועי, מציע מוזיאון ישראל סיורים מודרכים בעברית ובאנגלית הנערכים בכל יום בשעות קבועות; הסיורים בצרפתית נערכים פעמיים בשבוע ובספרדית פעם בשבוע. הסיורים אינם כרוכים בתשלום נוסף.

פרטים נוספים ניתן למצוא באתר המוזיאון.

מוזיאון ארצות המקרא

המוזיאון, הנמצא גם הוא בקריית המוזיאונים, מציג לראווה אוסף עתיקות עשיר, פותח חלון אל תרבויות המזרח הקדום וממחיש את קשרי הגומלין ביניהן. בזכות הצגת הממצאים הארכיאולוגיים בצורה מסודרת ובהירה, המצליחה לשרטט מפה רב ממדית של עמי האזור ותרבותם הייחודית והמשתנה, המבקר זוכה להתחבר לציר הזמן עליו צועדים כולנו, החל מימי התנ"ך ועד ימינו אנו.

התצוגות מלווה במפות, שרטוטים וציטוטים מהתנ"ך, המאפשרים לעקוב אחרי אורח החיים של החברות הקדומות ולעמוד על טיבם של הפולחנים הדתיים, אמצעי התקשורת והאמנות הקדומים. בשטח המוזיאון ניתן למצוא גם גן מרווח, בו נטועים עצים וצמחייה המוזכרת במקרא.

פרטים נוספים ניתן למצוא באתר המוזיאון.

בית טיכו

מוזיאון ביתי קטן הממוקם במרכז העיר ומשמש כשלוחה חיצונית של מוזיאון ישראל. הבית, שנבנה בידי אמיד ערבי ב-1868, נרכש בשנות ה-20 בידי רופא עיניים ורעייתו: ד"ר אברהם אלברט ואנה טיכו. השניים היגרו לישראל מוינה ורכשו את הבית על מנת להתמקם בלב התרבותי והאינטלקטואלי של ירושלים דאז. קומתו הראשונה של הבית שימשה את ד"ר טיכו כמרפאת עיניים ובקומה העליונה התגוררו בני הזוג. אנה, אשר למדה אמנות בוינה, החלה לצייר דווקא בעת שהותה בדמשק. היא המשיכה בפועלה (אשר זיכה אותה בפרס ישראל בשנת 1980), גם בבית הירושלמי, וזכתה להכרה ולאהבה רבה מצד הקהילה היוצרת עוד בחייה.

לאחר מותה של אנה טיכו, הוסב הבית למוזיאון הנושא את שמה. על קירות הבית תלויה תערוכה קבועה של ציורים נבחרים, תצוגת חנוכיות מאוסף ד"ר טיכו, ספריית עיון עשירה, חנות מזכרות ובית קפה. מכיוון שמדובר בפינת חמד אמיתית הספוגה היסטוריה ירושלמית ונושמת תרבות, מתקיימים במקום גם קונצרטים ומופעים המעצימים את חוויית הביקור.

בית האמנים

המוזיאון הזה, היושב במבנה אבן מהמאה ה-19 בו פעל בית הספר לאמנות, "בצלאל", משמש כמרכז אמנותי ותרבותי חשוב בבירה. במוזיאון מוצגות רק תערוכות מתחלפות של אמנים ישראלים, כולל תערוכות המוקדשות לנושאים שעל סדר היום ומרכזות סביבם אמנים צעירים הצמאים להביע את עצמם במסגרות קולקטיביות המקדמות את יצירתו של הפרט. חנות מיתולוגית לצורכי אמנות וגלריית ציורים נגישה, משמשים עוגנים נוספים למוסד הותיק הזה.

פרטים נוספים ניתן למצוא באתר בית האמנים.

המוזיאון לאמנות האיסלאם

המוזיאון לאמנות האיסלאם נמצא בקרבת תיאטרון ירושלים. זהו מוסד ותיק ומכובד, שעבר שיפוץ מסיבי ושדרוג תצוגה וכיום נחשב לאחד הטובים בתחומו. המוזיאון סוקר את אמנות האיסלאם החל במאה ה-7 ועד ימינו, תוך מתן ביטוי לפריטים ייחודיים ואוספים נדירים, המשקפים פריזמה רחבה של סגנונות והישגים בתחום. מאז נפתחו שעריו לקהל הרחב, בשנת 1974, נוספו לאוסף המוזיאון יצירות שנרכשו בעמל רב, תוך תחרות עם מוסדות מקבילים הממוקמים במדינות מוסלמיות. כיום ניתן למצוא בו פריטים ממצרים, סוריה, עיראק, תורכיה, הודו, אפגניסטן, ספרד ואיראן, כמו גם אמנות באוריינטאציה מוסלמית, כפי שזו באה לידי ביטוי על ידי אמנים אירופאים.

התערוכות, הן הקבועות והן המתחלפות, מציגות לראווה אוספים עשירים של חפצי חרס, כלי זכוכית ומתכת, כלי פולחן, חפצי אמנות, תכשיטים, ציורים ושטיחים מאוירים המתעדים מסורות שונות בתרבות האיסלאם. על מנת להעשיר את חוויית הביקור במקום ולהופכה לבלתי אמצעית, מתקיימות במקום סדנאות יצירה לילדים ובימי החופשות מבית הספר גם מופעים והצגות.

עבור המבקשים להעמיק את ידיעותיהם, ישנה אפשרות לסיור מתואם ומפורט, עבור תשלום נוסף. הסיורים מתקיימים בשלוש השפות המקובלות: עברית, אנגלית או ערבית.

מוזיאון על התפר

בהשוואה למוזיאונים רגילים, המוקמים ייעודית מתוך חזון ברור וכמענה על צורך קיים, מוזיאון על התפר הוא פרי נסיבות עגומות – הוא הוקם בתוך בית מגורים, שנקרא בזמנו בית תורג'מן, ועמד, טרם איחוד העיר ב-1967, על קו התפר שבין ישראל לירדן.

בשנת 2000 הוסב המבנה, המחורר מכדורי צלפים, למוזיאון עירוני. היום, מי שמבקר ברחוב חיל ההנדסה 4, יכול להתרשם מהמוחשות הגלומה בקו גבול עירוני. במוזיאון לומדים על העבר המסוכסך באמצעות תצוגות מולטימדיה, תערוכות, סרטי וידיאו והדרכות תוך שימת דגש על רעיונות המקדשים דו-קיום, סובלנות ושלום בין עמים שלמדו לחיות בעיר אחת.

פרטים נוספים ניתן למצוא באתר המוזיאון.

מוזיאון רוקפלר

גם המוזיאון הזה, אחד הבניינים הראשונים שנבנה מחוץ לחומות העיר העתיקה, הוא שלוחה של מוזיאון ישראל. התצוגה בו מתרכזת בארכיאולוגיה, אבל מעטים האנשים המגיעים למוזיאון למען המוצגים בלבד, משום שהבניין עצמו הוא פנינה אדריכלית מפתיעה ומזמינה במיוחד. הבניין המקורי הוקם במאה ה-17, ושימש כבית בד ובית מגורים לסירוגין. אז גם זכה לשם כרם א-שייח'. בשנת 1906 ביקשה הקרן הקיימת לישראל לרכוש את המתחם ולהקים במקום את המדרשה ללימודי אמנות, "בצלאל". התכנית לא יצאה לפועל וב-1919 הכריזה ממשלת המנדט על האתר כעל מוזיאון לארכאולוגיה. 11 שנה מאוחר יותר התכנית הפכה למציאות, המוזיאון שופץ וקיבל את שמו הנוכחי - מוזיאון רוקפלר. מיקומו של מוזיאון רוקפלר על קו התפר, מול חומות העיר העתיקה, מעתיר עליו מטענים וסמלים לרוב, כשהוא הופך אותו לתיבת תהודה נוספת לתהפוכות התרבותיות וההיסטוריות של עיר הבירה.

מוזיאונים בתל אביב

תל אביב משמשת כבירה שניה בישראל – חפה מרקע דתי והיסטורי בן אלפי שנים ומסכסוכים עקובים מדם, שוכנת לחוף הים התיכון ומשמשת אבן שואבת לפריפריה שלה, המכונה גוש-דן. העיר הוקמה בשנת 1909 ונקראה אחוזת-בית, כשהיא מתפתחת ומתרחבת לצד השכנה הותיקה מדרום, העיר הערבית במקור, יפו. בשל הריכוז הגבוה של מוסדות ציבור, תרבות וכלכלה בעיר, אין זה פלא שמוסדות התרבות בה זוכים להכרה בינלאומית ומשמשים בית ליצירות אמנות ותרבות ישראלית ועולמית.

שני התיאטראות הגדולים, "הבימה" וה"קאמרי", יושבים בה, כמו גם מוזיאון תל אביב לאמנות, האופרה הישראלית, הקונסרבטוריון וסינמטק תל אביב. גלריות רבות מפוזרות ברחבי העיר ומציגות יצירות אמנות ישראלית. יצירות אחדות יצאו מהמתחמים המוגדרים אל הרחובות - במסגרת פיסול סביבתי עירוני. כיכרות ופארקים מארחים מופעי רחוב ומתחמי המועדונים בדרום העיר מספקים עבור צרכני המוזיקה ותרבות הפרינג' את הסגנונות והיוצרים המעניינים בתחומם. במהלך השנים התבסס מעמדה של תל אביב בעולם, וכיום יוצרים מהשורה הראשונה אינם מהססים להיענות להזמנות להציג ולהופיע בה; באתר העירייה, אפשר ללמוד על האירועים הקרובים ולהכיר את מצאי מוסדות התרבות והאמנות.

באם הזמן דוחק וברשותכם ימים בודדים בלבד להקדיש לתל אביב, מומלץ לבקר בעיר העתיקה של יפו ולהתרשם מהנמל שלה, שסביבו הוקם מתחם תרבותי ואמנותי משופץ ואטרקטיבי; בנווה צדק, השכונה הראשונה והצבעונית ביותר בעיר (וגם ביתם של יוצרים לא מעטים); ברחוב גורדון, בו מרוכזות גלריות רבות וברחבי העיר המתחדשות תדירות, ומציעות ארכיטקטורה נגישה לכל לצד מרכזי תרבות היושבים ממש בליבה.

מוזיאון תל אביב לאמנות

המוזיאון הגדול בתל אביב ממוקם ברחוב שדרות שאול המלך ומציג תערוכות קבע ותערוכות מתחלפות. בתערוכות הקבע אפשר למצוא אמנות ישראלית רבגונית אשר נוצרה ונאספה במהלך מאה השנים האחרונות; אמנות אירופאית החל ברנסנס וכלה באמנות מודרנית, דרך תחנות אימפרסיוניסטיות מעניינות במיוחד ואמנות אמריקאית מודרנית. אוסף המוזיאון מכיל מעל 20,000 הדפסים ורישומים ומציע לאורחים תערוכות מתחלפות מקומיות ובינלאומיות, אוספים חשובים ותערוכות נודדות המגיעות ארצה. בחזית המוזיאון ישנה כיכר רחבה המציגה פסלים ומיצגים מונומטאליים, באולם האירועים ניתן לשמוע קונצרט או לחזות בהצגה ובאולם הקולנוע מקרינים סרטי איכות נבחרים. בסמיכות לבניין המוזיאון נמצא בית אריאלה, הספרייה הגדולה בעיר, תיאטרון "הקאמרי" החדש, משכן האופרה ובית המשפט.

שלוחה נוספת של המוזיאון נמצאת בביתן הלנה רובינשטיין, הממוקם סמוך להיכל התרבות ולתיאטרון הבימה שבמרכז העיר. בביתן מתארחות תערוכות מתחלפות של אמנות מודרנית לצד תצוגת קבע של מיניאטורות, מאוסף הלנה רובינשטיין.

מוזיאון ארץ ישראל

מוזיאון ארץ ישראל כשמו כן הוא: ארץ שלמה של אוצרות ויזואליים, היסטוריים ותרבותיים. פיזורו על פני שטח גדול וריבוי האטרקציות בו, הפכו אותו לאתר תיירות המושך אליו מבקרים פעם אחר פעם, על מנת ליהנות מכל מה שיש לו להציע. האוספים מרוכזים בביתני נושא – לזכוכית, קרמיקה, מטבעות, דואר ובולאות ואוסף אתנוגרפיה ופולקלור. התערוכות המתחלפות נודדות על פני המתחם, בין האתרים המאכלסים את המוזיאון – תל קסילה, חפירה ארכיאולוגית החושפת שרידי עיר פלשתית מהמאה ה-12; פלנטריום המאפשר להתנסות חווייתית באסטרונומיה להמונים ולחוות טיסה ברכב חלל; כבאית ניו יורקית בת 80 שנה, שזכתה לשרת בצי מכוניות הכיבוי הראשון בישראל; כיכר פסיפסי רצפה עתיקים; בית בד נאמן למסורות קדומות; כיכר שעוני שמש וגן נופי ארץ ישראל.

בית התפוצות

המוזיאון הזה, המוקדש כולו לסיפור התהוותו של העם היהודי המפוזר בתפוצות, ממוקם במתחם אוניברסיטת תל אביב. אפשר למצוא בו תצוגת קבע אתנית מכל מקום בו התקיימו קהילות יהודיות משמעותיות ותערוכות מתחלפות המתרכזות בתפוצות מסוימות. אמצעי ההמחשה מנסים לשחזר את הקיום היהודי האופייני לאזור הגיאוגרפי - באמצעות חיזיון אור-קולי, ציורים שנוצרו בתפוצות ובהשראתן, קטעי וידיאו, סרטים דוקומנטריים, צילומים ועוד. במקום ישנן עמדות מחשב המספקות מידע על קהילות יהודיות, על מקורות שמות המשפחה היהודיים, ארכיון צילומים ממוחשב ומרכז מוזיקה יהודית.

מוזיאונים בחיפה

חיפה, העיר הישראלית השלישית בגודלה, משמשת כמרכז תרבות ואמנות של המחוז הצפוני. בעיר אפשר למצוא מוזיאונים ישראליים המספרים את תולדות היישוב בישראל ואת המקורות ההיסטוריים והתרבותיים של שוכני הארץ, לצד מוזיאונים מיוחדים המביאים רוחות מהמזרח והמערב, דוגמת המוזיאון הימי ומוזיאון אמנות יפנית.

על המוזיאונים החיפאים אפשר לקרוא באתר המוקדש להם, המפרסם גם תערוכות חדשות. על גלריות, אירועי תרבות משתנים ואטרקציות, ניתן לקרוא באתר העירייה.

מוזיאון חיפה לאמנות

המוזיאון שוכן בבית העם הטמפלרי, בבניין שהוקם בשנת 1869 במושבה הגרמנית. במוזיאון תצוגות קבע ותערוכות מתחלפות של אמנות מודרנית ישראלית ובינלאומית, תוך שימת דגש על ייחודיות העיר כעיר מעורבת. גם במוזיאון הזה, הגדול והייצוגי, מתקיימות פעילויות תרבות שונות – מופעי מחול, קונצרטים והרצאות.

המוזיאון הימי הלאומי

מוזיאון המתייחס למיקומה של המדינה כמדינה השוכנת לחופיו של הים התיכון. במוזיאון אפשר למצוא יצירות המשוררות על הנמלים, החופים, תנועת הספינות אל ישראל וממנה וכל הקשור בגבול המערבי של המדינה. תערוכות המבטאות את מהות הקשר בין האדם לים, יצירות שנוגעות במים ומביאות את תולדותיו של האדם בסביבה הימית – עושות את דרכן למוזיאון ומשמשות חלון יבשתי לכל מה שהוא גלי ורטוב במהותו.

מוזיאון טיקוטין לאמנות יפנית

מוזיאון טיקוטין, הממוקם על פסגת הכרמל, חושף את הקהל הישראלי לאמנות והתרבות היפנית, מתוך שאיפה לקדם הדדיות בין ישראל ליפן. ברשות המוזיאון אלפי פריטים המוצגים בתערוכות המתחלפות כל שלושה חודשים, על מנת לשמר את המינימליזם ואת רוח התרבות היפנית. המוזיאון, היחיד מסוגו במזרח התיכון, מקיים גם קונצרטים של מוזיקה יפנית, הרצאות המועברות על ידי מיטב המומחים למזרח הרחוק וערבים המוקדשים לאירועים, טקסים וחגים מיוחדים, באוריינטציה מזרח אסייתית.

מוזיאונים שאינם ממוקמים בערים הגדולות

מוזיאון ינקו דאדא

בכפר האמנים עין הוד, הסמוך לחיפה, נמצא מוזיאון שנקרא על שמו של מרסל ינקו, ממייסדי זרם "דאדא" האוונגרדי. לצד מפלסי תצוגה קבועים המביאים מיצירותיו של האמן, קיים חלל ייחודי, במעמקי האדמה, בו מוצגות עבודות וידיאו-ארט, המביאות פן נוסף של הזרם האמנותי החשוב ופורץ הגבולות.

לאורך השנים הפך המוזיאון לשופר עבור תנועות מחאה מקומיות והוא מארח תערוכות "אנטי" צעירות ונשכניות, הזוכות למבקרים מבתי ספר יהודים וערבים, המתעמתים במקום עם העימות העממי המתמשך בין האוכלוסיות. במקום פועלת גם ה"מעבדאדא" – מעבדת אמנות לילדים המאפשרת להיכנס לנעליו של אמן דאדאיסטי ולפעול ברוח היצירה האוונגרדית.

פרטים נוספים ניתן למצוא באתר המוזיאון.

מוזיאון ראלי

מוזיאון ראלי הוא אחד מארבעה מוזיאונים המפוזרים בעולם ומציגים את אוסף האמנות של אספן האמנות הארי רקנאטי. המוזיאון בנוי כוילה ספרדית מפוארת, ומציג, בהתאמה, אמנות אירופאית ולטינו-אמריקאית. רקנאטי נחשב לאספן בעל טביעת עין, קשוב במיוחד לאמנות מודרנית שלא מגיעה ארצה דרך המוסדות המוכרים. הוא בחר בעיר קיסריה לארח את חזונו ומקדם דרך המוזיאון את האמנים החביבים עליו, שאת חלקם הכיר אישית, חינם אין כסף.

גן התעשייה תפן

התעשיין סטף ורטהיימר הקים ארבעה גני התעשייה – בתפן, בעומר, בתל חי וסמוך לכרמיאל. לתפיסתו, החיבור בין הייצור התעשייתי לזה האמנותי, הוא אורגאני ומתבקש. בגן התעשייה ישנו מוזיאון פתוח, המציג תערוכות מתחלפות של אמנים ישראלים, תערוכה קבועה המתעדת את העלייה הייקית לארץ, גן פסלים חוצה אסכולות וסגנונות ותערוכה המוקדשת להתפתחות התעשייה בארץ.

פרטים נוספים ניתן למצוא באתר גני התעשייה והמוזיאונים הפתוחים.

המשכן לאמנות בעין-חרוד

המשכן לאמנות נמצא בקיבוץ עין-חרוד, ונחשב למוזיאון הגדול ביותר בצפון. מכיוון שהוא איננו ממוקם בסביבה עירונית, חוויית הביקור בו מלווה שהשראה שמקורה בטבע – אולמותיו מוארים באור המגיע דרך חלונות המוזיאון והוא צופה על עמק יזרעאל והרי הגלבוע. אמנים ישראלים רבים הציגו בו תערוכות לאורך השנים ותרמו מיצירותיהם לאוסף שלו. אוספי היודאיקה, הצילום והגרפיקה של המשכן, נחשבים גם הם לעשירים ולאטרקטיביים במיוחד.

תרבות

מוסיקה

התזמורת הפילהרמונית הישראלית

הפילהרמונית היא התזמורת הלאומית של ישראל, מאז היווסדה בשנת 1936. המנהל המוסיקלי שלה, זובין מהטה, נחשב לאחד המנצחים והמוסיקאים הטובים בעולם. התזמורת מארחת מנצחים ונגנים מובילים, ומופיעה לצדם בקונצרטים הנערכים ברחבי הארץ ונוסעים לסיבובי הופעות בחו"ל. האולם בו מרבה התזמורת לנגן במיוחד הוא היכל התרבות בתל אביב. באתר התזמורת אפשר למצוא תוכניות לקונצרטים קרובים, לוח הופעות ואירוחים.

התזמורת הסימפונית ירושלים

התזמורת הותיקה, שנוסדה בשנות הארבעים של המאה הקודמת ונקראה "תזמורת קול ישראל", שוכנת בירושלים ומנוהלת מוסיקלית בידי ליאון בוטשטיין. כיום התזמורת שייכת לרשות השידור הישראלית, היא מופיעה באולם הבית, אולם הנרי קראון שבתיאטרון ירושלים והקונצרטים שלה מוקלטים ומשודרים ב"קול המוסיקה". תוכנית המופעים המתעדכנת נמצאת באתר התזמורת.

תזמורת גדולות נוספות, המפוזרות גיאוגרפית בכל רחבי הארץ, הן התזמורת הסימפונית חיפה, תזמורת רמת גן, הסימפונייטה הישראלית והתזמורת הקאמרית הישראלית.

תיאטרון

עולם התיאטרון הישראלי נוצר מתוך לא מעט זירות תרבותיות שונות, עד שהפך לתחום אמנותי מוכר ומקובל, המקיים תיאטראות גדולים לצד קטנים ומביא בשורה תיאטרלית מקומית בשלל סגנונות וז'אנרים. מקורותיהם של אנשי התיאטרון, מהגרים מארצות העולם שעשו את דרכם לישראל ומצאו בה תרבות מזרח תיכונית קיימת, השפיעו על התמתחות התיאטרון על ציר השפעתי המקיים דיאלוג עם תיאטרון אוונגרד חדשני ומודרני.

מקובל לראות בתיאטרון הבימה, תיאטרון שנוסד והציג עוד ברוסיה, את התיאטרון הלאומי. התיאטרון, שנדד מוילנה למוסקבה ולבסוף נחת, על צוות שחקניו ומפיקיו, בתל אביב, מציג מזה שנים רבות הצגות קלאסיות ומודרניות מהשורה הראשונה. ל"הבימה" לא היו מתחרים עד שנת 1945, אז הוקם תיאטרון הקאמרי, גם הוא בתל אביב. "הקאמרי", התיאטרון העירוני הראשון, הציע אלטרנטיבה מקומית, ארצישראלית, ל"הבימה": שחקניו היו צעירים יותר, העברית בפיהם הייתה שגורה יותר ורוח ההצגות שהעלו הלכה והתרחקה מהשפעות אירופאיות ומזרח אירופאיות שאפיינו כל כך את "הבימה". גם היום, בחלוף הזמן, ההבדלים בין שני התיאטראות הגדולים הם הבדלים סגנוניים, כאשר "הקאמרי" שואף לגעת ולעסוק בחומרי נפץ חברתיים ופוליטיים, על מנת להבליט את החדשנות והתעוזה התיאטרלית בה הוא דוגל. "הבימה", מצדו, ממשיך לשלב בין מחזות קלאסיים למחזות ישראליים מקוריים ועיבודים לחומרים מודרניים מארצות הברית ואירופה.

תיאטראות חשובים ובולטים נוספים בתל אביב הם תיאטרון צוותא, המביא בעיקר פרינג', 
ותיאטרון גשר, המעלה מחזות עבור קהל הצופים דובר הרוסית ועבור חובבי היצירה המזרח אירופאית. תיאטראות חשובים נוספים הם תיאטרון חיפה, תיאטרון גדול ועכשווי המארגן מדי שנה פסטיבל הצגות ילדים ומקיים גם הופעות בערבית; התיאטרון הערבי-יהודי ביפו, המציג חומרים מההווי המקומי וחושף את שני הצדדים ליצירתו של האחר; תיאטרון באר שבע; ותיאטרון החאן הירושלמי – תיאטרון יוצר יחיד מסוגו, המעלה את הצגותיו במבנה החאן – בית מרחץ טורקי לשעבר המספק אווירה ירושלמית עתיקה ואינטימית.

מחול

המחול הישראלי זוכה לעדנה בעשורים האחרונים, אם כי בהשוואה לתיאטרון, לא מדובר בתחום המזוהה עם מוסדות בולטים המייצרים מופעים מדוברים הקשורים הדוקות להוויה הישראלית. עם זאת, סקירת הלהקות הבולטות המספקות מופעי מחול בישראל איננה משימה בלתי אפשרית:

הבלט הישראלי – להקת בלט המופיעה במיטב הרפרטואר של הבלט הקלאסי העולמי. אפשר להתעדכן לגבי לוח ההופעות של הבלט באתר הלהקה.

להקת בת שבע – להקת מחול מודרני בעלת שם עולמי. אוהד נהרין, המנהל האמנותי, נחשב לאחד הכוריאוגרפים הטובים בעולם.

להקת המחול הקיבוצית – להקת מחול פופולרית שמקורה בקיבוץ הצפוני, געתון. הלהקה מעלה מופעים למבוגרים ולילדים, הזוכים ברובם לכוריאוגרפיה של רמי באר. מופעי המחול המודרני וזוכה לשבחים בכל העולם. פרטי המופעים נמצאים באתר הלהקה.

להקות מחול בולטות נוספות הן להקת בת דור, להקת ענבל, קבוצת מחול נועה דר, קבוצת "מיומנה" ועוד.

מרכז סוזן דלל, היושב בנווה צדק שבתל אביב, מארח מופעי מחול ופסטיבלים רבים. 

אופרה