כפר נחום אשר לחופה הצפוני של הכינרת הוא אחד האתרים המקודשים והחשובים ביותר לנצרות, והוא מהווה אתר עלייה לרגל לצליינים רבים המגיעים אליו מרחבי העולם. כפר נחום היה מרכז פעילותו של ישו אך היה גם מרכז יהודי חשוב ומשום כך נמצאים כאן זה לצד זה שרידי בתי כנסת לצד שרידי כנסיות.

האתר המרכזי בכפר נחום הוא בית כנסת מהמאה ה-4 לספירה, שהוא מהמפוארים בבתי הכנסת הקדומים בארץ. בבית הכנסת יש אולם תפילה גדול, חצר מרוצפת המוקפת סתווים (עמודים גבוהים) ואבנים מגולפות. שני פריטים מרתקים נמצאו באתר והם ארון קודש ומנורה מגולפים על גבי כותרת אבן ושתי כתובות קדומות. ליד בית הכנסת נחשפו חלקים מכפר נחום הקדומה, ובהם מבני בזלת ומערך של סמטאות. מדרום לבית הכנסת נחשפה כנסייה מתומנת מהתקופה הביזנטית, ומתחת לה שרידי מיבנה שהמסורת הנוצרית מזהה בו את ביתו של פֶּטרוּס. בכפר נחום יש גם כנסייה יוונית-אורתודוקסית בולטת ביופייה. מבנה הכנסייה לבן וצח ועליו נישאות כיפות אדומות בוהקות. כמו כן יש כנסייה קתולית, הנישאת על שמונה עמודים מעל כנסיית בית פטרוס.

הכינרת הרוגעת שלמרגלות האתר, הרי הגולן ואולי אשמה בכך הפסטורליה הכללית של האזור, היוו גם הם מוקד משיכה אל המקום, וכפר נחום היה יישוב פעיל במרבית שנות קיומו. ראשיתו של היישוב באתר הייתה בתקופה ההלניסטית, לפני כ-2200 שנה.  בתקופה הרומית (לפני כ-2,000 שנה) היה כפר נחום עיירה גדולה ומבוססת, שחיו בה בצוותא יהודים ונוצרים. המקום מתואר בברית החדשה כמרכז הפעילות של ישו בגליל לאחר שעזב את נצרת, ממנו הוא יצא למסעותיו וסיוריו ואליו שב, ובו, על פי המסורת הנוצרית, הוא גם עשה אחדים מנסיו. כפר נחום המשיך לפרוח גם בתקופה הביזנטית (לפני כ-1500 שנה),  הוא ניטש רק לאחר הכיבוש הערבי (לפני כ-1300 שנה) ונותר ממנו כפר דייגים קטן. בשנת 1894 קיבל המסדר הפרנציסקני את הבעלות על האתר, והוא זה שהיה אחראי על מרבית החפירות בו.

ישו חזה לכפר נחום, ולכורזים הסמוכה, את גורלה של סדום, וחורבות שתי העיירות מושכות צליינים נוצרים רבים, הבאים לחזות במו עיניהם בהתגשמות נבואתו זו.