כל אחת מאלפי המצבות העומדות בצפיפות על המדרונות הסלעיים שמדרום לעיר העתיקה של צפת, מספרת פרק קטן בהיסטוריה של העיר ושל תושביה במשך מאות בשנים. בית העלמין נראה היטב מרובע האמנים של העיר העתיקה ומנקודות תצפית אחרות, אבל רק הליכה בשבילי בית העלמין הצרים וטיפוס במדרגות שבו מאפשרים למבקר לחוות אותו באמת. הכתובות מספרות על חכמים ומקובלים שחיו בעיר, שהבולט ביניהם היה האר"י – רבי יצחק לוריא. טמונים כאן  קורבנות רעידות האדמה שפקדו את העיר במאה ה-17 ובמאה ה-18, אבל גם תושבים שחיו בתקופות מאוחרות יותר לא נשכחו.

חלק מיוחד אחד מוקדש לאלה שנתנו את חייהם בעיר הנצורה במלחמת השחרור ובמאבקים שהתחוללו לאחר מכן. במרוצת מאות השנים נעשתה אוכלוסייתה של צפת יותר ויותר מגוונת, והמנהגים השונים הביאו לחלוקת בית העלמין בין ספרדים לאשכנזים. בין המצבות שעל קברי חכמי הקבלה של המאה ה-16, שרבות מהן צבועות כמקובל בצבע תכלת, יש אזורים נפרדים לנשים ולגברים לתפילה, להדלקת נרות ולמתן גמילות חסדים. מלבד האר"י קבורים שם גם המקובל רבי שלמה אלקבץ, מחבר פיוט השבת 'לכה דודי', ורבי יוסף קארו, מחבר ה'שולחן ערוך'.