יום אבל המציין את חורבן בית המקדש הראשון שחרב בשנת 586 לפנה"ס בידי נבוכדנצר מלך בבל, ואת חורבן בית המקדש השני שחרב בשנת 70 לספירה בידי טיטוס קיסר רומא. בתאריך זה החל גם גירוש יהודי ספרד בשנת 1492, על-פי צו שפירסם בית המלוכה הספרדי. כל אלה הפכו את היום הזה ליום האבל העיקרי מבין ימי האבלות שבלוח העברי. ישנם עוד שלושה ימי אבל הקשורים בחורבן בית המקדש, אך תשעה באב הוא החשוב מביניהם.

שלושה שבועות לפני תשעה באב חלה תקופת "בין המְצָרים" – תקופת אבל שבין 17 בתמוז, היום שבו נבקעה חומת ירושלים בחורבן הבית השני (וגם הוא יום אבל), לבין תשעה באב. בתקופה זו נהוגים מנהגי אבלות שונים: לא להתחתן, לא להסתפר, וגם לא לשמוע מוזיקה.

ביום תשעה באב עצמו, בדומה לצום יום הכיפורים, הוא יום צום, הנמשך משקיעת השמש ועד הערב שלמחרת. הצום כולל איסורים רבים נוספים על תענוגות הגוף.

מנהגי החג

צום – זהו צום מלא, הכולל איסור מוחלט על אכילה ושתייה.

איסורים ועינויי גוף נוספים – אסור, להתרחץ, לנעול נעלי עור ועוד. המחמירים ישנים בלילה על הרצפה ונמנעים מלשבת על כיסאות במשך היום (בדרך כלל עד הצהריים).

קריאת מגילת איכה – מגילת איכה היא קינה על חורבן הבית הראשון, שלפי המסורת נכתבה בידי ירמיהו הנביא. המגילה מתארת את מצבם העגום של ירושלים ושל עם ישראל לאחר החורבן. המגילה מצדיקה את דין החורבן שגזר אלוהים כעונש על חטאי עם ישראל, אך יש בה גם מילות נחמה ותחינה לאלוהים שיסלח לעמו ויחזיר את המצב לקדמותו. יש הנוהגים לקרוא את המגילה לאור נרות בישיבה על הרצפה.

עלייה לכותל – ישראלים רבים מגיעים בתשעה באב לכותל המערבי בירושלים, השריד היחיד מבית המקדש, כדי לקרוא שם את המגילה.

כדאי לדעת

שלא כמו ביום כיפור, בתשעה באב רוב החילונים אינם נוהגים לצום. עם זאת, בערב תשעה באב מקומות הבידור סגורים, כולל מסעדות, בתי קפה וברים. ביום תשעה באב מרבית העסקים פתוחים כרגיל.