זהו חג שמקורו אינו בתנ"ך אלא במשנה, שנתחברה כמה מאות שנים לאחר חתימת המקרא. זהו חג חקלאי ביסודו, ומעיד על כך שמו הנוסף: "ראש השנה לאילנות". החג נחגג בסוף עונת הגשמים (סוף ינואר או תחילת פברואר). במקור היתה לחג משמעות הלכתית, לצורך קביעת תרומות ומעשרות – אותו חלק מן היבול שהפרישו החקלאים לכוהנים וללוויים (אלה המשרתים בקודש ואינם בעלי אדמה).

לאחר שבני העם היהודי התפזרו בגלות והפסיקו לעסוק בחקלאות, ט"ו בשבט הפך לחג סמלי המקשר בין עם ישראל לארץ ישראל. זה אינו יום שבתון, והעסקים פועלים בו כרגיל.

מנהגי החג

נטיעות – זהו מנהג שהתפתח מאוחר יחסית, בסוף המאה ה-19, עם התחדשות היישוב היהודי בארץ ישראל. היוזמה לנטיעת עצים החלה בבתי הספר, התפשטה ברחבי הארץ והפכה לנוהג קבוע. היום נהוג לצאת ביום זה ולנטוע עצים, במיוחד עם הילדים. בגנים ובבתי הספר נערכים טקסים לציון החג. בשנים האחרונות, לצד משמעותו הלאומית של החג, נוסף לו גם פן אקולוגי: שימור וטיפוח העצים (והנוף הירוק בכלל) כסמל לחשיבות הטבע בחיינו.

פירות יבשים – מנהג מובהק של ט"ו בשבט הוא אכילת פירות יבשים. זהו מנהג שנשמר מימי הגלות: היהודים אכלו בחג זה פירות יבשים כזכר לפירות של ארץ ישראל.. את הפירות היבשים אפשר להשיג בכל מקום לאורך כל השנה, אבל לקראת החג מתמלאים השווקים והחנויות באריזות שי מיוחדות.

סדר ט"ו בשבט – בשנים האחרונות החל להתפשט מנהג סדר ט"ו בשבט שהיה מקובל אצל יהודים בגולה (כנראה החל מן המאה ה-17). הסדר נוצר לפי דוגמת סדר הפסח, חוברו לו תפילות ומזמורים מיוחדים, והוא כלל אכילת פירות יבשים שארץ ישראל נתברכה בהם ושתיית ארבע כוסות של יין אדום ולבן.

כדאי לדעת

אם גם אתם רוצים לנטוע עץ, תוכלו לעשות זאת דרך הקרן הקיימת לישראל, המארגנת אירועי נטיעות ברחבי הארץ בשילוב עם טיולים ומיגוון פעילויות. פרטים ראו באתר הקרן הקיימת, www.kkl.org.il. ואגב, תוכלו לחוות את חוויית הנטיעה גם אם לא הגעתם לישראל בט"ו בשבט (או בכלל). היום אפשר אפילו לטעת עץ דרך האינטרנט, בפורמט "הקלק וטע".