מצפה הוד
סצנה פנורמית מרהיבה

סביב הכינרת, שהפכה להיות הברומטר של מצב הרוח הישראלי, חבויות פינות חן קסומות שכדאי לגלותן מחדש שוב ושוב. נתחיל את הטיול במצפה הוד, שיעניק לנו מבט מדהים על אחת הסצנות הפנורמיות המרהיבות.
המצפה ממוקם על אם הדרך שבין המושבה כינרת לקיבוץ אלומות, בכביש 767, המחבר בין כביש 90 (צומת כינרת) לכפר-תבור. בדרך המתגלגלת מטה נחנך, באביב 2007, המצפה לזכרו של מוטי הוד, בן קיבוץ דגניה, שהיה מפקדו השביעי של חיל האוויר הישראלי והלך לעולמו בשנת 2003.
מכאן ניבטים אלינו הרי הגליל התחתון ממערב, שולי הגליל העליון בצפון, רכס הגולן ממזרח ורמת יששכר מדרום. 360 מעלות של נוף גלילי, שמתנקז באחת אל פנינת הצפון – הכינרת. מומלץ למלא את הריאות באוויר הצח, להתמוגג מהנוף ולהמשיך עם הכביש מטה לכיוון חצר כינרת.

חצר כינרת
חווה מימי העלייה השניה

חצר כינרת נמצאת כמה עשרות מטרים בלבד מצומת כינרת. השילוט מפנה שמאלה, ואחרי הפנייה מתגלה החצר לימיננו. כאן, על שרידי ח'אן בדווי, הוקמה על ידי ההסתדרות הציונית, בשנת 1908, חוות הכשרה חקלאית לפועלים יהודים בני העלייה השנייה. החווה היתה חלוצה בפעילותה החברתית-רעיונית, וזרעי הקבוצה, הקיבוץ והמושב נבטו במוחם הקודח של מתיישביה, כמו גם שורשיהם של ארגונים רבים ובהם ההגנה, תנובה ואפילו סולל בונה.
חוות כינרת ידעה תהפוכות אידיאולוגיות והחליפה ידיים רבות, ועם קום המדינה, משהוכרו ערכיה ההיסטוריים, היא שוחזרה וזכתה להיות אתר שימור לאומי. כיום החצר היא למעשה מוזיאון פתוח למבקרים. החצר סגורה מכל צדדיה ומוקפת חומה. מסביב עומדים המבנים היפהפיים הבנויים בזלת שחורה, ובהם שרידי הח'אן, חדר האוכל, האסם, מבני המגורים, המטבח ובית המשק. לצד אלה ניתן להתרשם מהכלים החקלאיים אשר שימשו את אנשי החווה, ונראה כי אווירת התקופה ההיא מוסיפה להלך קסם על המקום.

בית הקברות של קיבוץ כינרת
דקל שפל צמרת

נמשיך ונצא מחצר כינרת שמאלה לכיוון כביש 90, ובצומת כינרת נפנה ימינה. מיד אחרי הפנייה, משמאל לכביש, נראה חומה ארוכה ששער קבוע בין כתליה. זוהי הכניסה לבית הקברות של כינרת, המהווה מוקד משיכה למבקרים ומטיילים רבים, בשל קסמו המיוחד.

המקום היפהפה הזה, על שפת הכינרת ממש, כמעט נוגע במים, הוא מקום קבורתם של כמה מגדולי האומה, ובהם ברל כצנלסון, משה הס, דב בר בורוכוב, נחמן סירקין ורחל המשוררת, שטבעה את חותמה על המקום בשירה "כינרת": "שם על חוף הים יש דקל שפל צמרת". הדקל, אגב, מצוי משמאל לכניסה והוא משולט. אולם המפורסמת מכולם היא נעמי שמר, בת כינרת, שביקשה להיטמן בכור מחצבתה, ואת קברה פוקדות משפחות רבות על טפן.
בבית הקברות לא צריך הדרכה. רק לשוטט בין הקברים הישנים, להביט בשמות החקוקים באבן ולהיזכר בארץ ישראל של פעם הנושקת לכינרת.

בית המוטור
ושאבתם מים

יוצאים מבית העלמין וממשיכים על כביש 90 לכיוון דרום. כעבור כקילומטר נבחין בגשר מעל פני הירדן ונפנה לפניו ימינה. מימין נראה את השלט "בית המוטור" ונצעד בין האקליפטוסים עד למבנה הבזלת הדו-קומתי.

המבנה הוקם בשנת 1910  בידי מנהל חוות כינרת דאז, האגרונום משה ברמן, להשקיית שטחי החקלאות במי הירדן. המשאבה פעלה בסיוע מנוע פחם ("המוטור"), ובמכון השאיבה הזה גרו קבוצות חלוצים שעיבדו חלקות קטנות בסמוך למבנה. בהמשך שימשו המבנה והמים גם את "תימני כינרת", שהגיעו בשנת 1912, עבדו את האדמה, ובשל התנאים הקשים נטשו את האזור ועברו לרחובות.

ירדנית - אתר טבילה לצליינים
מים קדושים

סמוך לבית המוטור נמצא אתר ירדנית, המקודש לנצרות. האתר שוכן בלב חורשת אקליפטוסים, המשרה תחושה של שקט ושלווה. לכאן מגיעים צליינים מרחבי העולם לטבול במי הירדן הקדושים ולשחזר את טבילתו של ישו במי הירדן.
האתר הזה נבחר, למעשה, כחלופה לאתר הטבילה המסורתי המכונה "קאסר אל יהוד", הממוקם בקטע הירדן שמצפון לים המלח. בשל בעיות בטחוניות ופוליטיות נסגר האתר ההוא והועבר למקומו הנוכחי, במוצא הירדן מהכינרת.הטקס שעורכים כאן הצליינים מלווה בתפילה, בשירה, וכמובן – טבילה במים, והוא מלווה בהתרגשות רבה. היום פוקדים את המקום גם ישראלים רבים, שבאים לראות את האתר עצמו, ולפעמים גם זוכים לראות טקס טבילה.

בית גבריאל בצמח
פנינה תרבותית

עם תום הביקור נחזור לכביש 90 ונמשיך דרומה. בצומת צמח נמשיך ישר בכיכר לכביש 92, וכעבור זמן קצר נפנה בעקבות השילוט שמאלה לבית גבריאל.
בית גבריאל הוקם בשנת 1993 על ידי הנדבנית גיטה שרובר להנצחת זכר בנה גבריאל, שנפטר ממחלה קשה. המקום ידוע כפנינה תרבותית עשירה ומגוונת, והוא מיישם את החזון של שרובר להיות "בית תרבות ומרכז לחיי רוח וחברה".

יש כאן אולם תיאטרון גדול, אודיטוריום לסרטים, הרצאות וכנסים, גלריה המציגה תערוכות של אמנים מתחומים שונים, חדר ישיבות מיוחד, ובמרכז – מסעדה גדולה. כל זאת, במבנה אדריכלי מרשים, מעוצב ומוקפד להפליא, ואל מול נופה הקסום של הכינרת. מחוץ למבנה נבנתה טיילת יפהפייה ומטופחת הנפרשת על קו המים, ובמדרון הוקם תיאטרון פתוח המארח מופעי קיץ שונים.

קבר רבי מאיר בעל הנס, טבריה
ישועות ונחמות

מבית גבריאל נחזור על עקבותינו אל כביש 90, ואיתו לטבריה. בכניסה הדרומית לעיר, על שפת הכינרת, נמצא קבר המיוחס לתנא רבי מאיר בעל הנס, איש חכם וצדיק, מתלמידי רבי עקיבא.
המקום התפרסם לפני כ-200 שנה, בשל העובדה כי הוצבו בו קופות צדקה לעניי הארץ. מאז ועד היום פוקדים אותו מאמינים רבים, הבאים לנדור נדרים, לבקש בקשות ולתרום צדקה, וליד הקבר נטמנים פתקים רבים להצלחה, לפרנסה ואפילו לזיווג מוצלח. על מתחם הקבר הוקם בית כנסת גדול המחולק לשניים – ספרדי, מעוטר בכיפה לבנה, ואשכנזי, מעוטר בכיפה כחולה. מדי שנה, בחג שני של פסח, מתקיימת במקום הילולה לזכר הצדיק.